מצודת כרכ

מצודת כֶּרַכ (בערבית: قلعة الكرك) היא מבצר צלבני בעיר כרכ (קיר מואב) בירדן.

המצודה שוכנת במיקום אסטרטגי בגובה של 850 מטר מעל פני הים, כחצי קילומטר דרומית-מערבית למרכז העיר, והיא שולטת על סביבותיה.

המצודה הוקמה על ידי פולק מלך ירושלים בשנת 1142, ובנייתה הסתיימה בשנת 1161.

היא הוקמה בסמוך לדרך המלך בעבר הירדן, המוליכה מדמשק ועמאן בצפון למצודת מונראל (Montreal) בשובכ, למכה ולמצרים בדרום.

הצלבנים כינו את המצודה בשם "כרכ של בני מואב", והיא הביאה לכך שהעיר ירשה את מקומה של שובכ והפכה לבירת הסניוריה של נסיכות עבר הירדן (Oultrejordain).

ב-1263 כבש הסולטאן הממלוכי ביברס את המצודה. הוא הרחיב אותה, העמיק את החפירים סביבה ובנה את החצר התחתונה.

האתר נפגע ברעידת אדמה בשנת 1293 ושלושה ממגדלי השמירה קרסו.

המצודה שמשה כמקום גלות עבור הסולטאן מוחמד בן קלאון והוא בנה בה ארמון ומבנים נוספים בראשית המאה ה-14.

המידע על המצודה לאחר תקופה זו מועט, והיא "התגלתה" מחדש בשנת 1812.

אבראהים פאשא כבש את כרכ ב-1840 והרס חלק גדול מהמצודה, אך בתקופה העות'מאנית עדיין נודעה לה חשיבות אסטרטגית.

בסלע עליו נצבת המצודה נחפרו מנהרות ומעברים תת-קרקעיים שחלקם טרם נחקר, וייתכן שאלה משתרעים על פני שבע קומות.

המוזיאון הארכאולוגי של כרכ שוכן במצודה.

בנוסף לממצאים מוסלמים מהתקופה הממלוכית ומהתקופה העות'מאנית, מציג המוזיאון מוצגים מתקופת האבן החדשה, מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל.

כמו כן, האוסף כולל ממצאים מהתקופות המואבית, הנבטית, הרומית, הביזנטית והצלבנית. המוזיאון חודש ונפתח לקהל מחדש בשנת 2004.