פטרה
אחד משבעת פלאי תבל החדשים. העיר החצובה בסלע באבן חול אדומה ועיר הבירה של הנבטים. העיר שתחילתה כנראה בתקופת המקרא בשם סלע בממלכת אדום. בעקבות חרס שנתגלה זוהתה כעיר רקם או פטרה בתקופה הנבטית. בעיר מתנוססים מבנים רבים ומפוארים אולם גולת הכותרת היא הקבר של חרתת ה-4 (המלך הנבטי) המונומנט המפורסם שצולם בו אחד הסרטים של אינדיאנה ג'ונס. לעיר נכנסים דרך קניון מרשים (בערבית סיק) שמגן על העיר ומסתיר אותה. בתקופה מאוחרת יותר הפכה העיר לנקרופוליס(עיר מתים) וקיבלה צביון רומאי שמתבטא בקרדו, מקדשים, פסיפסים וקברים של נציבים רומאים. כמו כן נחצב בהר תיאטרון יפהפה. בתקופה הביזנטית נבנה באזור מנזר גדול וכנסיה עם פסיפסים. אתרים רבים מרשימים ומעניינים יש בפטרה והזכרנו רק כמה מהם.
ג'רש
ג'רש היא אחת מערי הדיקפוליס מהתקופה הרומית והאתר ההיסטורי השני בחשיבותו בירדן אחרי פטרה. ג'רש התחילה כישוב קטן בתקופת המקרא ובתקופה היוונית החלה פריחתה לעיר פוליס גדולה. במהלך ההיסטוריה נכבשה פעמים רבות ובין היתר סופחה לפרובינקית סוריה ע"י המצביא הרומאי פומפיוס, סיפוח אשר החל את תור הזהב של העיר. באותה תקופה נבנו מקדשים, תיאטראות ובתי מרחץ, ולכבוד ביקורו של הקיסר אדריאנוס לאחר המרד הגדול נבנה שער הניצחון בעיר. בתקופה זו העיר מקבלת תנופה כלכלית ונבנים בה מונומנטים נוספים רבים כמו לדוגמא הנמפאון (מזרקה), שני תיאטראות גדולים, קרדו (הרחוב הרומאי), מקדש עצום לאלה ארטמיס, וכמו כן נבנים בתי מרחץ, טטראפילון(מפגש בין רחובות ראשיים) כיכר סגלגלה, שערי כניסה לעיר והיפודרום. במאה השלישית לספירה חל משבר ברחבי האמפריה הרומית עקב המרת דתם של תושבי האימפריה לנצרות וכך התחילה גם שקיעתה של ג'רש ועל פני העיר נבנו כנסיות רבות במקביל להרס המקדשים הפגניים הקדומים. החורבן המשיך עם כיבוש מוסלמי מאוחר יותר, וסדרת רעידות אדמה. במאה ה-12 ג'רש נחרבה וננטשה, ורק בשנת 1806 שרידי העיר התגלו בחפירות ארכיולוגיות. בתחילת המאה ה- 20 היתה ג'רש כפר צ'רקסי קטן אך עם גילוי האתר המדהים התפתחה העיר והפכה למוקד תיירותי מבוקש מאוד. השרידים הקדומים שמורים ומשוחזרים ברמה טובה יחסית לאתרים ארכאולוגיים דומים וכוללים כיכר עגולה מוקפת עמודים ("פורום"), שני תיאטראות, בתי מרחץ, שרידי מקדשים וכנסיות ומבנים נוספים, וכן חומות העיר כמעט בשלמותן. בשל היקף ואיכות השרידים נוהגים לכנות את ג'רש "פומפיי של המזרח"
מדבא
מדבא היא עיר היסטורית שהוקמה עוד בתקופת המקרא כעיר גבול בין מואב לעמון. בהמשך הייתה עיר חשובה בתקופה הרומאית וההלניסטית. בתקופה הרומאית הייתה זו עיר חשובה מאוד של האימפריה ונבנו בה מונומנטים שניתן לראות שרידים מהם עד היום. העיר קיבלה תנופה אדירה בתקופה הביזנטית ונבנו באזור כנסיות ופסיפסים. העיר הפכה במרוצת השנים למקום "עלייה לרגל" עבור מטיילים שבאו לחזות בפסיפסים המיוחדים שבה.
הפסיפס המפורסם והחשוב ביותר בעיר הוא מפת מדבא. המפה היא חלק מרצפת כנסיית סט. ג'ורג' ומתוארכת למאה ה-6 לספירה (לפני כ-1400 שנה!). המפה מתארת את המזרח התיכון בפסיפס יוצא דופן. בחלק המרכזי של המפה נמצאת ירושלים (בתמונה למטה), שמובלטת ומוגדלת ביחס לשאר הפסיפס ומפורטים בה פריטים ארכיטקטונים שונים הקיימים בירושלים. הפריטים מסודרים במרחב ע"פ חשיבותם הדתית, כך למשל כנסיית הקבר היא המבנה המרכזי במפה. כמו כן מפת מדבא כוללת אתרים וישובים מאותה תקופה ולמעשה, כשנמצאה, בשנת 1884, שימשה הוכחה לקיומם של אותם אתרים. בין השאר בעקבות חשיפת המפה נחפר ונמצא עמוד אבן מתחת לשער שכם, מה שהסביר את שמו הערבי של השער – שער העמודים.
אוכלוסית העיר מדבא כיום היא חצי מוסלמית וחצי נוצרית ולכן אפשר לראות בעיר כנסיות לצד מסגדים.
ישנם שני אתרים היסטוריים מעניינים בקרבת מדבא - מערבית למדבא נמצא אתר המזוהה עם הר נבו המקראי ובו כנסייה ופסיפסים. מהר נבו ניתן לראות את הארץ המובטחת. אתר נוסף הוא העיר העתיקה מכוור, שהייתה אחד משלושת המעוזים האחרונים במרד הגדול (האחרים הם מצדה והרודיון).
מכוור
מבצר מכוור, קלעת אל מישנאקא- מצודת הגרדום נמצאת כ-24 ק"מ מדרום מזרח לשפך הירדן לים המלח. בראש ההר, שם שוכן המבצר, התבצרו חלק מאחרוני הלוחמים היהודים בזמן המרד הגדול ברומאים.
במסורת הנוצרית מקובל כי זהו מקום כליאתו והוצאתו להורג של יוחנן המטביל.
מבצר מכוור נבנה על ידי אלכסנדר ינאי, המלך החשמונאי, בשנת 90 לפנה"ס לערך. הוא נהרס על ידי חייליו של גביניוס ונבנה מחדש על ידי הורדוס בשנות ה-20 לפנה"ס.
הורדוס ראה חשיבות במקום זה בשל קרבתו לממלכה הנבטית וגובהו הרב, 1100 מטרים מעל פני הים.
עם פרוץ המרד הגדול המקום נכבש מהרומאים על ידי מורדים יהודים. בסוף המרד הרומאים החריבו את המבצר עד ליסודותיו.
בסיור במבצר ניתן לראות חדרים, חצר גדולה, חדר אוכל, בית מרחץ מפואר, רצפת פסיפס. ממזרח ניתן לראות את אמת המים שהובילה מים אל המבצר.
עמאן
בירת ירדן שוכנת בגובה של כ750-900 מטר, הוקמה בסמוך ל"דרך המלך" המקראית. שפע המים, הקרקע הפורייה ומיקומה הביאו לישוב רצוף בין אלפי שנים הנמשך החל מתקופת המקרא ועד לעת החדשה. כיום, עמאן היא עיר מודרנית בה נמצא מושב השלטון. מרכז מסחרי וכלכלי ענף וגדול, עיר מערבית לכל דבר. לצד העיר המפותחת והשוקקת שוכנים שרידי תקופות מפוארות וקדומות: התקופה המקראית , היוונית, הרומית והאומאית. האקרופוליס הוא תל רבת בני עמון הקדום, מתנשא מעל העיר ונמצא בו שרידים מתקופת המקרא מהמאה ה7-9 לפנה"ס, מקדש הרקולס המשוחזר מהתקופה הרומאית, כנסייה ביזנטית, ארמון אומאי וכן נמצא המוזיאון הארכיאולוגי ובו ממצאים רבים ומעניינים החל מתקופת האבן הקדומה. בעיר התחתית, נמצאת העיר הרומאית ובה, בין השווקים הצבעוניים, נבחין בשרידי הקרדו, התיאטרון, האודיאון, נימפיאון, הפורום ואתרים נוספים. עמאן, עיר מרתקת הטומנת בחובה עבר מפואר המשולב בעיר מודרנית, יפה, מבוססת ושוקקת חיים.
שובק
מבצר מונראל או קראק דה מונראל (צרפתית Crac de Montréal; לטינית Mons Regalis - "ההר המלכותי". בערבית: קַלְעַת מוֹנְתְרִיַאל قلعة مونتريال) הוא מבצר צלבני השוכן בעיר שובכ, בהרי אדום. המצודה ניצבת על תל בצורת חרוט, סמוך לדרך המלך.
המצודה הוקמה בשנת 1115 על ידי בלדווין הראשון, לאחר שכבש את האזור, והייתה המצודה הצלבנית הראשונה שהוקמה בעבר הירדן.
המצודה שמשה כעמדה לגביית מכסים ונותרה בחזקת ממלכת ירושלים עד שנת 1142, עת נמסרה לסניוריית נסיכות עבר הירדן (Oultrejordain).
באותה שנה החלה הקמתה של מצודת כרכ מצפון למונראל, וזו הייתה למרכז השלטוני והצבאי של הנסיכות.
צלאח א-דין כבש את המצודה בחודש מאי 1189 לאחר מצור בן 18 חודשים.
לפי האגדה מכרו מגיני המצודה את נשותיהם וילדיהם לצרים בתמורה למזון, וחלקם איבדו את ראייתם בשל הרעב.
הממלוכים כבשו את המצודה בסוף המאה ה-13 והקימו בה מבנים שטשטשו חלק מהשרידים הצלבניים.
אום רסאס
אום א-רסאס הוא אתר ארכאולוגי, השוכן מצפון לוואדי מוג'יב וכ-50 ק"מ מדרום לבירה עמאן.
באתר ממצאים מהמאה ה-3 ועד למאה ה-9 החל בתקופה הרומית, דרך התקופה הביזנטית וכלה בראשית התקופה המוסלמית.
חלקו המרכזי של האתר הוא המוצב הצבאי הרומי אשר נודע כ"קסטרום מפאה" (Kastrom Mefaa).
הממצא העיקרי באתר הוא כנסיית סטפנוס הקדוש, אחת מארבע כנסיות במקום.
בכנסייה פסיפסים המתוארכים לשנת 785, והמרכזי שבהם מתאר סצנות יום-יומיות כמו ציד, דיג, עיסוק בחקלאות. שני פסיפסים אחרים הם מפות. באחד מופיעות ערי ארץ ישראל ובהן ירושלים, שכם, קיסריה ועזה, ובאחר ערי עבר הירדן מידבא, עמאן (פילדלפיה), כרכ ומעאן.
סמוך לאתר המחנה הצבאי נמצאות חורבות כפר מהמאה ה-5 ובו חומות וארבע כנסיות נוספות.
כקילומטר וחצי מצפון לאתר נמצא מגדל הנישא לגובה של 15 מטר.
במגדל אין מדרגות אך בקומתו העליונה קבועים חלונות. את פנים המגדל מעטרים צלבים והוא שימש כת נוצרית שדגלה בפרישה ובהתבודדות במגדלים כאלה.
בסביבתה של אום א-רסאס שרידים של עיבוד חקלאי הכוללים מאגרי מים, טרסות, תעלות מים, סכרים ובארות.
רובו של האתר טרם נחפר, אך הממצאים שנתגלו עד כה הביאו את אונסק"ו להכריז עליו בשנת 2004 כאתר מורשת עולמית.
אום קיס
הכפר הירדני "אוּם-קַיְס" עומד כיום על שרידי העיר גדר או גדרה. העיר הקדומה שכנה בעבר הירדן, מעל למרחצאות חמת גדר, על הרי הגלעד. חמת גדר הייתה פרבר של העיר.
גדר הייתה חלק מברית הדקאפוליס שכוננה בימי האימפריה הרומית. הערים התקיימו ברציפות עד לסוף התקופה הביזנטית ואף לאחר מכן.
שטח העיר כלל את גבעת האקרופוליס והעיר התחתית בהמשך השלוחה מערבה.
על האקרופוליס בנויים כיום בתי הכפר הערבי אום קייס, שנבנו ברובם מאבנים שפורקו מן המבנים העתיקים. הכפר פונה מתושביו בסוף שנות השבעים כדי לאפשר את חפירת האתר ושחזורו.
מצפון לעיר נמצאים מעיינות חמת גדר (אל חמה), שנודעו בעת העתיקה בסגולותיהם הרפואיות.
בשנת 1886 ערך שומכר סקר ומיפוי של השרידים הקדומים בגדרה (גדר). לעבודתו זו נודעת חשיבות רבה כיום, שכן היא נעשתה עוד לפני שהוקם הכפר אום קייס.
מאז שנות השבעים מבוצעות בעיר העתיקה עבודות חפירה ושחזור, שבמהלכן נחשפו רחוב קרדו, פורום, תיאטרון (מערבי), כנסיה ועוד, אך עדיין רב בה הנסתר על הנגלה, ורוב המידע על תולדות גדרה מבוסס על המקורות הכתובים.
דנא
שמורת דנא היא הגדולה ביותר בירדן, היא מגינה על מגוון תוואי קרקע, החל ממצוקי אבן חול ברום של 1500 מטרים ועד לוואדי ערבה הנמצא ברום של 50 מטרים.
בשמורה מגוון רחב של צמחייה, בעלי חיים: ציפורים, יונקים וזוחלים.
כמו כן, בשמורה אתרים ארכיאולוגיים שונים. הכניסה לשמורה בתשלום.
כרכ
מצודת כֶּרַכ (בערבית: قلعة الكرك) היא מבצר צלבני בעיר כרכ (קיר מואב) בירדן.
המצודה שוכנת במיקום אסטרטגי בגובה של 850 מטר מעל פני הים, כחצי קילומטר דרומית-מערבית למרכז העיר, והיא שולטת על סביבותיה.
המצודה הוקמה על ידי פולק מלך ירושלים בשנת 1142, ובנייתה הסתיימה בשנת 1161.
היא הוקמה בסמוך לדרך המלך בעבר הירדן, המוליכה מדמשק ועמאן בצפון למצודת מונראל (Montreal) בשובכ, למכה ולמצרים בדרום.
הצלבנים כינו את המצודה בשם "כרכ של בני מואב", והיא הביאה לכך שהעיר ירשה את מקומה של שובכ והפכה לבירת הסניוריה של נסיכות עבר הירדן (Oultrejordain).
ב-1263 כבש הסולטאן הממלוכי ביברס את המצודה. הוא הרחיב אותה, העמיק את החפירים סביבה ובנה את החצר התחתונה.
האתר נפגע ברעידת אדמה בשנת 1293 ושלושה ממגדלי השמירה קרסו.
המצודה שמשה כמקום גלות עבור הסולטאן מוחמד בן קלאון והוא בנה בה ארמון ומבנים נוספים בראשית המאה ה-14.
המידע על המצודה לאחר תקופה זו מועט, והיא "התגלתה" מחדש בשנת 1812.
אבראהים פאשא כבש את כרכ ב-1840 והרס חלק גדול מהמצודה, אך בתקופה העות'מאנית עדיין נודעה לה חשיבות אסטרטגית.
בסלע עליו נצבת המצודה נחפרו מנהרות ומעברים תת-קרקעיים שחלקם טרם נחקר, וייתכן שאלה משתרעים על פני שבע קומות.
המוזיאון הארכאולוגי של כרכ שוכן במצודה.
בנוסף לממצאים מוסלמים מהתקופה הממלוכית ומהתקופה העות'מאנית, מציג המוזיאון מוצגים מתקופת האבן החדשה, מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל.
כמו כן, האוסף כולל ממצאים מהתקופות המואבית, הנבטית, הרומית, הביזנטית והצלבנית. המוזיאון חודש ונפתח לקהל מחדש בשנת 2004.